מחשבות בעקבות הקריאה בתפוחים מן המדבר

שלום לכולם,

את היצירה "תפוחים מן המדבר" אני מכיר עוד מתקופת היותי תלמיד. היצירה הזו מציגה את החברה הישראלית על גווניה ושסעיה, והקריאה בה כל פעם מעוררת לחשיבה מחודשת על החברה.
סביון ליברכט, בחכמתה הרבה, בעדינות מפליאה מצליחה להציג לקורא את מורכבות התא המשפחתי, יחסים בין דוריים, יחסים בין החברה האולטרה חילונית (הקיבוצית) לדתית, וכן מציגה לנו את התפיסה השונה בשתי חברות אלה באשר למעמד האשה.
היצירה ברובה לכאורה מינורית, ללא סערות גדולות כלפי חוץ, אך הכניסה לתודעתה של ויקטוריה וההתוודעות לשינוי שהיא עוברת ושהקורא עובר ביחד איתה, גורמת לקורא לחוש מעין אופטימיות, שמא אולי לחברה שלנו יש אכן תקנה, וכולנו נשכיל כמו ויקטוריה להכיל את האחר על אף הקושי, גם אם הוא שונה מאיתנו ורחוק מציפור נפשנו.

היצירה מזמנת כל כך הרבה דיונים בכיתות הלימוד. אני מוכרח לציין שבכל פעם שאני מלמד אותה, אני יוצא נשכר מהשיח עם התלמידים, שעוסק בדיוק באופטימיות שהוצגה קודם לכן.

קריאה מהנה ומומלצת :)
ציון