בעקבות 'תולדות האהבה' לעדי קיסר - פוסט מאת סופיה טבנקין

בחרתי להתייחס ליצירה של עדי קיסר- קיצור תולדות האהבה.

הכותרת- עדי מנסה לטפל במושג אהבה , היא מסבירה את האהבה מתוך חוויה משפחתית שלה כחוויה חזקה שאינה כרוכה בכלל במילים , בעוד שרבים מכבירים במילים על אהבה היא בכלל מספרת דרך השיר שאהבה מתחילה בשתיקה רועמת. 

האהבה על פי קיסר היא חוויה על טבעית, רוחנית שלא צריך לעגן אותה במשפטים מפני שדי בתחושות חזקות של הגוף ושל הנפש.

בשיר היא מתארת רגעים מול סבתא שלה , שלא ידעה עברית אבל אהבה אותה אהבת אמת, אהבה ללא תנאים. בעולם של קיסר לא שואלים שאלות ולא שופטים בני משפחה ואף לא מודדים אחד את השני- אלא אוהבים ולו בגלל קשר הדם המקודש.

כך קיסר אומרת- היא אוהבת אותי כי אני הבת של הבת שלה- ולא צריך סיבה נוספת, והילדה אולי גדלה בסביבה שיש בה מעט מבחינה חמרית אך היא יודעת שהיא אהובה, היא יודעת שיש כבוד לסבתא- כללים שאין לערער עליהם  . 

האהבה על פי קיסר כל כך פשוטה ולא צריך יותר מגביע של פרילי אננס ופרח מנומל בכדי להביע את האהבה. 

התהום בין הסבתא לעדי מסומן מפאת פער הדורות וחוסר בשפה משותפת אך אין מניעה לאהוב- האהבה במשפחה הזו מולדת ומצויה ללא עקבות, ללא קשר למשתנים מתערבים- שפה או גיל...

אנחנו משפחה ואנחנו יחידה של אהבה וזה כל קיצור תולדות האהבה וכל היתר יכולים להמשיך לדבר ולהתפלסף אודות האהבה בעוד שהיא נמצאת בין האנשים במחוות קטנות ופשוטות ובכוח קשר הדם. 

האהבה היא מתוקה כמו פרילי אננס וצורבת כמו נמלים על פרח הצורמים בכף היד - לדבריה של קיסר... אך בפשטות של רגע אפשר להפשיר את הצריבה במעט מים בתוך הגביע ושוב הכל פשוט- פשוט לאהוב .

ולא צריך לשאול - את/ה אוהב/ת אותי? 

ברור שכן

סופיה