לאכול להתפלל לאהוב

אהבה דליה רביקוביץ

השיר המקסים הזה מתחבר לסיפורה הנוגע ללב של רבקה, שתיארה את סיפור אהבתה חרף התנגדות הוריה. היא בחרה ללכת אחר צו לבה, להגשים את חלומה, לדבוק ולממש את אהבתה, גם במחיר של התרחקות ממשפחתה, ואולי, ה"מחיר" הזה הוא זה שלמעשה אפשר את קיום האהבה העזה בין השניים.

אני רוצה להתייחס לשיר מנקודת מבט טיפה שונה..

המילה "נחפזו" ('הזדרזו', 'מיהרו') מעוררת בי זכרונות מן עבר ומאפשרת מקום למחשבה, שכן, אני מאמינה שהחיפזון, לעיתים, אינו הדרך הנכונה. כל דבר אמור לקרות בעתו, עם הבשלתו ומוכנתו.. כמובן, שזו הקונוטציה הראשונה שעולה לי בעקבות השיר, מאחר, וגם אני "נחפזתי" ומיהרתי לרדת ל"מצולות הים", על מנת להתרחק מההמון, מהשאון ומההמולה שהיתה סביבי, מתוך אמונה בלבי, בדרכי, באהבתי..

כי ככל שצוללים עמוק יותר ורחוק יותר, כן לומדים להכיר יותר, להתמודד יותר, להתחבר יותר, לאהוב יותר, במקום הטבעי, ללא לחצים סביבתיים מיותרים..

אולם, לעיתים, לחיפזון הזה ישנו מחיר לא פשוט, ואולי, זה גם חלק מהתהליך שאותו עוברים יחד, עוד משוכה מתוך שלל המשוכות אותן עוברים כדי להתחזק ולבנות חיבור טוב יותר. כי רק ממקומות נמוכים אפשר לצמוח ולהתחזק..

מצולות הים, בשיר שלפנינו הינו מקום נמוך מאד, מבודד מהעולם החיצון, ולמעשה, יוצר סביבה טבעית משל עצמו. סביבה המאפשרת התבודדות והתנתקות, מצד אחד, וחיבור טבעי, מהצד השני. זהו המקום בו מצאו זוג הדגים חיבור מושלם להביע את אהבתם, לאפשר לה מרחב, חופש ושלווה.. שם, במקום הטבעי, הם יכולים להתמסר זה לזו ללא הפרעות, מכשולים, או כל דבר אחר שעלול לחבל באהבה זו.

לאחר שקראתי מספר פעמים את השיר המקסים הזה, החלטתי להוסיף לו שני בתים משלי..

בַּמַּעֲמַקִּים וּבַמְּצוּלוֹת מִתְחַבְּרִים הֵם לְגוּף אֶחָד רוֹקְמִים טווים בְּחוּט זָהָב אֶת פְּרִי אֲהַבתּם הַמְּיוחָד שֵׁנִי דָּגִים נֶחְפְּזוּ, וְירְדוּ לִמְצוּלוֹת הַיָּם זֶה אַף פַּעַם לֹא נֵעָלֵם אֲהַבתּם הִיא לָעוֹלָם.