משתלמות ומשתלמים יקרים,
בבלוג שיתופי זה אתם מוזמנים לפרסם רשומה (Post) ובה תגובה אישית-רגשית קצרה ליצירה שבחרתם (כשתיים-שלוש פסקות). הכתיבה האישית יכולה להתמקד בנושאים ו/או בחוויות שבמוקד היצירה, באחת הדמויות ביצירה, או להתייחס באופן יצירתי וחופשי לאחד ממרכיבי היצירה (למשל, מכתב לדמות שבסיפור; דיאלוג מדומיין בינך לבין הסופר; כתיבת שיר; כניסה לנעליה של אחת הדמויות הספרותיות וכתיבת דבריה בגוף ראשון; ועוד). את כתיבתכם הוסיפו ברשומה (Post) חדשה (ולא כתגובה להודעתנו זו). לחצו כאן להנחיה להוספת רשומה.
כתיבה מהנה,
שלמה והגר
בבלוג שיתופי זה אתם מוזמנים לפרסם רשומה (Post) ובה תגובה אישית-רגשית קצרה ליצירה שבחרתם (כשתיים-שלוש פסקות). הכתיבה האישית יכולה להתמקד בנושאים ו/או בחוויות שבמוקד היצירה, באחת הדמויות ביצירה, או להתייחס באופן יצירתי וחופשי לאחד ממרכיבי היצירה (למשל, מכתב לדמות שבסיפור; דיאלוג מדומיין בינך לבין הסופר; כתיבת שיר; כניסה לנעליה של אחת הדמויות הספרותיות וכתיבת דבריה בגוף ראשון; ועוד). את כתיבתכם הוסיפו ברשומה (Post) חדשה (ולא כתגובה להודעתנו זו). לחצו כאן להנחיה להוספת רשומה.
כתיבה מהנה,
שלמה והגר
מי היה מאמין שכך יקרה...אני מספרת זאת לך כי את אחות יקרה ואני בוטחת בך ששום דבר לא יצא החוצה. אוי ואבוי אם יצא. מה יגידו בשערי חסד?שום חסד לא יצא מזה...אם לא ככה, לא קוראים לי ויקטוריה....
השבמחקחשבתי לתומי שאני האימא הולכת ללמד לקח את ביתי הסוררת להחזיר את הכבשה השחורה לתלם...אוי הבושה. יצאתי מן השכונה נסעתי נסיעה ארוכה כדי להחזיר את הילדה...היא ביתי רבקה עשתה את הלא יעשה.
הלכה לגור עם גבר ללא נישואים..ולא רק זה עם חילוני..רחמנא לצלן עם קיבוצניק. השם ישמור. אנחנו לא יכולנו לשאת פנינו בשכונה..הדיבורים.
מה אגיד לך בסוף עשתה לי בית ספר. הבת לימדה את האם. עלה בדעתי שקראתי לה רבקה כמו אחת האימהות...בסוף היא לימדה אותי משהו על אהבה ולא הפוך. מי היה מאמין?
איי ...החיים והתהפוכות שבהם. מעשה שהיה כך היה:
נסעתי נסיעה קשה ומפרכת לקצה העולם..מה אגיד לך לצאת מירושלים לבדי...לנסוע אל המדבר ועוד לשערי הגיהנום לקיבוץ החילוני. מה שאימא מוכנה לעשות כדי להציל את בתה...כך בוודאי חשבתי לי.
כולי צדקת וצדקנית כל הנסיעה חשבתי על דרכים להציל את הפתיה. הוא השטן המהלך הזה ..הבחור ודאי פיתה אותה. מה היא מבינה הפתיה התמימה הזאת?מה כבר מבינה ביחסי גבר אישה?מעולם לא דיברנו על כך בבית. אנחנו בית טוב כמו שצריך.
ואת מי אני רואה כשאני מגיעה?אישה זרה, כגבר היא לבושה שיערה קצוץ והיא במכנסיים קצרים. אך לא הכרתיה לא רק בגלל זאת, אלא שמשהו בה השתנה.
אמת..לך אגיד, תמיד חשבתי שחסרת חן היא. והנה האושר עושה לה טוב. מה יש לדבר אימא שמה לב לדברים כאלו גם אם היא לא רוצה.. ותאמיני לי רק רציתי להקשיח את לבי.
פגשתי גם אותו את הפתיין....שמו דובי...
כשלא הכרתיו היה לי קל לשנוא אותו ...אך דובי כשמו כן הוא קיבל את פני בסבר פנים יפות הביא לי אוכל בכלי פלסטיק(מהיכן יודע משהו על כשרות..החצי גוי הזה)והגדיל עשות קרא לי אימא.
אני שחשבתי שהשניים יגרשו אותי התבלבלתי מעט. רק למראה המיטה הזוגית בחדר נקרע לי הלב.
האמת היא שהייתה לי שיחת נשים עם ביתי...על הנושא ההוא אהבה....מעולם לא יצא שדיברנו על דברים כאלו...
אבל..אני מבלבלת את האירועים...לא סיפרתי לך מי בא אלי בחלום הלילה. מגיל 15 לא חשבתי על משה אלקיים...הדחקתי את קיומו.
אני הלכתי אז בתלם עשיתי רצון אבא. ההורים תמיד יודעים הכי טוב...צריך ללכת ע"פ המוסכמות לא ע"פ הלב לא?ככה לימדו אותנו. העיקר להקים בית בשידוך...אהבה היא מותרות. ואני ויתרתי מרצוני...ולא חשבתי שאולי אפשר לקבל הכול..
עשיתי מסע פיזי לקיבוץ מדבר ובסוף יצא שהמסע האמתי היה לתוך לבי...ותראי כמה הרחקתי לכת.
מה אעשה אני אימא ואימא אוהבת פותחת את ליבה...תפח ליבי כשראיתי כיצד רבקה פורחת. לראשונה הרגשתי גאווה ראיתיה כפי שרואה אותה הסביבה בקיבוץ.
אח...חשבתי לעצמי אולי עוד לא מאוחר גם לי ולבעלי...
רוצה תפוח?הבאתי מן המדבר קשים וטעימים. קשה לגדל אותם במדבר דובי לא הפסיק להסביר...צריך יד אוהבת ומטפחת...אולי לא רק תפוחים צריכים זאת?
מה את אומרת?
השתנתי את אומרת..אף פעם לא מאוחר ללמוד משהו בחיים...תשאירי כמה תפוחיםן שיהיה לי לבעלי לתפוח בדבש שנה חדשה התחלה חדשה מי ידע?
לסבתא סעדה*/ מירב עוזרי
השבמחקסבתא הבינה ודיברה תימנית
אמא מבינה ופה ושם מדברת
אני לא מבינה ולא מדברת.
אבל סבתא לא דיברה
ולי לא נותר אלא מבט עיניה הכהות
הרכות מבכי על שתי הבנות
והנשיקות המתוקות שנתתי לה
על עורה הרך עם עצמות הלחיים הגבוהות.
ולא היה לה קול
אך קולה זועק אליי מן האדמה
ואני רוצה לצעוק חזק
בקול מהדהד
קול פורץ דלתות ומפוצץ סלעים
שירעיד את ליבותיהם האבנים
במקומה, אך גם ממקומי.
לקחו לי את סבתא!
אמרו לי שלפני האסון היא הייתה
אישה אצילית.
נשים אצילות שותקות
כך גם אני.
ואין קול ואין דוד
ואין דפיקות שיפרצו את הלב
*נכתב בהשראת שירה של עדי קיסר "קיצור תולדות האהבה"
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקהשיר של ארז ביטון, ולאחריו המשך שכתבתי:
השבמחקפגישה / ארז ביטון
יָד בְּיָד
שְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת צֶלְזְיוּס לְכָל הַיּוֹתֵר
וּכְבָר לַחַץ הַדָּם עוֹלֶה בִּמְיֻחָד.
אַתָּה נוֹבֵר בַּמִּלִּים הַיָּפוֹת,
נִדְמֶה לְךָ מִשּׁוּם מָה שֶּׁלֹּא תִּפָּגְשׁוּ עוֹד לְעוֹלָם.
אַתָּה כִּמְעַט שׁוֹכֵחַ שֶׁעוֹד מָחָר
בָּאוֹטוֹבּוּס אוֹ בַּחֲנוּת,
אַתָּה נוֹתֵן חִיּוּךְ עַל כָּל מִקְרֶה,
אַתָּה רוֹצֶה לְהַרְוִיחַ זְמָן,
אוּלַי בְּדִיחָה
אוּלַי סִפּוּר מֻצְלָח,
הֲרֵי הֵכַנְתָּ הַכֹּל בִּמְצֻחְצָח
וְאֶת הַטּוֹנִים
וְאֶת הָאֶצְבָּעוֹת בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים,
וּבְכָל זֹאת הַדֹּחַק הַזֶּה בֶּחָזֶה,
וּבְכָל זֹאת הַהַזָּעָה הַזֹּאת בַּפָּנִים
וְאַחַר כָּךְ הַרְחֵק אַתָּה מְשַׁנֵּן עַל פֶּה וּבְלִי שְׁגִיאוֹת
אֶת מַה שֶּׁהָיִיתָ צָרִיךְ לוֹמַר הַבֹּקֶר
וְאַתָּה מְפָרֵט כְּמוֹ בְּכֶסֶף קָטָן
וְאַתָּה מְשַׁלֵּם לְעַצְמְךָ בְּיֹקֶר.
======
המשך / תמי רובסון
שלושים שנה חלפו מהר, הזמן מתעתע
אתה צעיר או די זקן? אתה כבר לא יודע.
כן יש לך דירה יפה, ועבודה בסדר,
הבריאות היא די סבירה, ומה חשוב היתר.
הילדים פרחו עזבו, כי כבר הגיע עת.
ניסית לצייד אותם, בשאפשר לתת.
אשתך עוד לצדך, בדרך כלל תומכת.
תשלים עם גחמות לבך, אליך מחייכת.
החום יורד, נכנס אוויר, עושה לך די טוב,
אתה יוצא אל החלון, ומתבונן ברחוב.
אתה רואה פוסעת לה שם איזו דמות מוכרת
דפיקות הלב הולמות מהר, הי, מי זו הגברת?
אתה נובר ושוב נובר עמוק בזכרונך,
או גוד, זאת היא, אותה אחת שלא רצתה אותך.
אותה אחת שבשבילה תכננת כל מילה,
הלכה עם צביקה הטייס, אוף איזו טלטלה.
תחושת מחנק שוב בחזה, עולה לה גרון
אתה אומר לאישתך 'הגיע זמן לישון'.
ט"ו באב התשע"ח
השבמחקרבקה בראיון לעיתון "לאישה" לכבוד חג האהבה.
"רק האהבה תנצח"
בנות ישראל היקרות,
בחרתי להסכים ולהתראיין ביום חג זה, על מנת לשתפכן בסיפור האהבה הפרטי שלי ולטעת בכן כוחות נפש תמיד לבחור בדרך האהבה, גם אם הדרך לא קלה....
שמי רבקה , כיום בת 22, נשואה באושר רב לדובי ,אמא לתאומים מקסימים, חיה בקיבוץ "נווה מדבר" שבנגב.
בעברי , גרתי בשכונת "שערי חסד" בירושלים, שכונה חרדית, סגורה ומסוגרת מפני השפעותיו "ההרסניות" של העולם הסובב אותה. בת הזקונים של ויקטוריה ושאול אברבנל.
את אהובי ,דובי ,הכרתי בזמן לימודיי באולפנה. הוא היה אז קצין בשירות סדיר, שהגיע לערוך הרצאה לי ולבנות כיתתי על שירות בנות דתיות בצה"ל.
לא הרבה מאמינים שקיימת בעולם אהבה ממבט ראשון, אך חי נפשי שכך התחיל סיפור אהבתנו! דובי היה האדם הראשון שהצליח להיות מוקסם מיופיי הפנימי, יש להודות שהחיצוני לפחות בעבר לא היה משהו.... הקסמתי אותו בחיוכי הצנוע, באמירותיי ובשאלותיי במהלך ההרצאה. מאותו רגע הוא דאג להעביר אליי מכתבים בסתר. קשה להאמין, אך במשך שנתיים רק התכתבנו!. הוא היה מספר לי על מטע התפוחים שבמדבר, על הרגלי חייו המתירניים, ואני הייתי מתלוננת בפניו על החיים הקשים בביתי. על השידוכים העלובים שאבי מנסה לארגן לי , על שתיקתה וכניעתה של אמי לרעיונותיו השפלים.
ככל שהרבינו לכתוב זה לזו, כך הלכה ופרחה האהבה בינינו, עד שבגיל שמונה עשרה קמתי ונסעתי אליו אל המדבר!. כן, אני מודעת לכך שזהו מעשה נועז ואמיץ, אך החלטתי לפעול על פי צו ליבי ולהפסיק להיכנע לנורמות החברתיות המצופות ממני.
המעשה עורר זעזוע ותדהמה. הוריי כמובן ניסו להסתיר את העניין מבני הקהילה. אמי הגיעה עד לקיבוץ במטרה לגרור אותי חזרה הביתה. כן, כן, היא הבטיחה לאחותה שרה ,שאפילו בשערותיי היא גוררת אותי חזרה לשכונה, אולם לאחר שהות של יממה במחיצתי ובמחיצתו של דובי היא כבר הבינה שמשימתה לא תצא אל הפועל... גם היא הוקסמה מאהבתו כלפיי.
כיום, ברוך השם, (כן, אני עדיין מאמינה בו, אך בדרכי שלי...) הוריי בקשרים מצוינים איתי. נהנים לבקר בקיבוץ ולשחק עם נכדיהם המתוקים, מעריכים ומעריצים את דובי ושמחים באהבתנו ובאושרנו!
ולכן , המסר שלי ביום חג זה: אל תוותרו על אהבת אמת! האהבה תמיד תנצח!
אהבתי את הפורמט שבחרת...ראיון לעיתון "לאישה" לכבוד חג האהבה......וכמובן את המסר. זוהי יצירה שמזמנת המון אפשרויות של הרחבת הטקסט והעובדה היא שבעקבותיו כבר הועלתה הצגה ואף יצא לפני כמה שנים סרט. אני נוהגת ללמד אותו כמעט כל שנה בכיתה ט' ולתת בעקבותיו משימות יצירתיות עיוניות ואחרות והתוצרים תמיד מגוונים ומעניינים. נהניתי לקרוא את דברייך.
מחקתודה אורית! שבוע טוב, מלא אהבה!
מחקביצוע מקסים לעבודה יצירתית! עדכני, מעניין ומעלה חיוך!
מחקבעקבות קריאת השיר " קיצור תולדות האהבה / עדי קציר
השבמחקחומר למחשבה / גילה שמחה
קראתי פעם
קראתי פעמים ,
האם השיר יצא מתוכי ?
מיד עלו בי
ריחות וטעמים שלא ידעתי
שאכן הם נטועים בי ,
נזרקתי לשדות רחוקים
לנופים ירוקים
למים זורמים
להרים ועמקים
לאוויר דחוס ,
לשמים אדומים
לנשים בצבעים שונים
לארצות בו נולדו הורי
בעצם לנוף ילדות
בה צמחה נפשי,
אך רגלי באדמה צחיחה
בארץ יבשה
בקולות מלחמה .
כאן בארץ הזו בניתי את ביתי
גידלתי את משפחתי
חינכתי את ילדי
נטעתי בהם את שורשי
דבקתי בביטוי
" והאדם הוא
תבנית נוף מולדתו "
וכעת שואלת אני
עד כמה השורשים
צריכים להיות עמוקים
כדי שיצמיחו ענפים ופרחים חדשים ?
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקגילה יקרה,
השבמחקנהניתי מאוד מקריאת שירך,
יכולתי לחוש בדמותך,
ולזהות את הערכים והשורשים,
שדאגת לטפח בבני ביתך!
אין לי ספק,
שהשורשים כבר נאחזו היטב באדמה החדשה,
וכמתבוננת מהצד אני מעריצה
את הניצנים, הפרחים והפירות לעמלך,
גדולתה ותפארתה של המשפחה הענפה
שהקמת סביבך!
בת שלמה במגדל
השבמחקמַעֲשֶׂה בִּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יְפֵיפִיָּה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
הִבִּיט בְּמַזָּלוֹת מִי בֶּן זוּגָהּ וּמִי יִשָּׂאֶנָּה,
וְרָאָה שֶׁהוּא עָנִי אֶחָד
וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל עָנִי כְּמוֹתוֹ.
מֶה עָשָׂה?
בָּנָה מִגְדָּל גָּבוֹהַּ בַּיָּם
וְהָיָה מַקִּיפוֹ מִכָּל רוּחוֹתָיו מִסָּבִיב.
נָטַל בִּתּוֹ וְנָתַן אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ מִגְדָּל הַגָּבוֹהַּ,
וְעִמָּהּ שִׁבְעִים סָרִיסִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וּבַמִּגְדָּל לֹא עָשָׂה פֶּתַח, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם בּוֹ,
וְנָתַן בּוֹ צֵידָה הַרְבֵּה.
אָמַר: אֶרְאֶה פֹּעַל הַשֵּׁם וּמַעֲשֵׂהוּ.
אני בחרתי להתמקד בהחלטתו של המלך שלמה להדיר את בתו מהחברה.
המלך , כותב מכתב לאחד מסריסיו או חברו מתייעץ אתו ומנמק את החלטתו .
ליששכר בן -אבויה שלום רב!
שלום לך ולכל בני משפחתך רחוקים כקרובים....אני מקווה שבריאותם ובריאותך טובים .
בתקופה האחרונה אינני מסוגל לבצע את תפקידי כמלך, יש עניין אחד שמטריד אותי יום ולילה
ואינו מאפשר לי לשלוט בממלכה. כפי שאתה יודע , רחל, בתי גדלה והינה נערה יפהפייה וחכמה.
היא נוהגת להסתובב ברחבי הממלכה ובכל מקום שהיא מגיעה ,כל נתיני הממלכה
ובמיוחד הגברברים הצעירים לוטשים אליה עיניים ונמשכים אליה כפרפר אל האור. תקפה אותי חרדה גדולה
שמא היא תחטף או תתאהב בגבר שאיננו ראוי לה. החששות הללו כאב, מטרידות את מנוחתי כל כך עד אשר
עשיתי מעשה שלא יעשה ופניתי למגדת מזלות כדי שזו תספר לי מה יהיה גורלה של בתי ולמי תינשא?בכל זאת היא בת של מלך, המלך החכם והעשיר בתבל, והיא ראויה לאדם במעמדה.
תשאל, מדוע לא התייעצתי עם אלוהינו? אינני יודע...זה בהחלט מעשה שאינני גאה בו . ניסיתי לעשות כן, אבל האל שלנו אכזב אותי ולא רצה לתת לי שמץ של רמז או כיוון ולכן לא הייתה לי ברירה כיוון שסקרנותי לא נתנה לי מנוח.
בקיצור, אותה מגדת המזלות הודיעה לי בביטחון מוחלט שבתי תתאהב בבחור ממעמד חברתי נמוך. בחור עני ופשוט! לזאת, לא יכולתי להסכים בשום אופן. באותו הרגע שהגיעו הדברים לאוזני החלטתי לנסות ולמנוע את הדבר בכל דרך שהיא. זו הסיבה שאתה בודאי רואה מחלונך ,בתוך הים, מגדל עצום בגבהו , דבר שלא נבנה מעולם. השקעתי הון בבניית הבניין הזה כולו עשוי בטון משוריין ואין בו חלונות. הכנסתי לשם את בתי והצבתי שבעים מסריסי כשומרים על המגדל. עכשיו נרגעתי ואני יכול לשוב לתפקד כמלך. אני בטוח שאותו בחור עני ומסכן לא
יצלח להגיע לבתי. אני מעט מרחם עליה...בכל זאת סגורה במגדל .אין יוצא ואין בה....אבל השארתי שם הרבה ספרי קודש שהיא תוכל לקרוא.
נקווה לטוב!
בברכה
חברך,
שלמה המלך
סבתא סעידה
השבמחקסבתא סעידה לא דיברה עברית
אבל המבט שלה אמר לי הכל.
כשסבתא דיברה עיראקית, בין משפט למשפט העיניים שלה תמיד הצטלבו עם עיניי.
לא הבנתי מילה, אבל לא שאלתי
לא הבנתי מילה, אבל הרגשתי.
כשסבתא לקחה אותי אליה הביתה מהגן
היא לא שאלה "מה שלומך" או "איך היה"
היא רק אחזה את ידי הקטנה בתוך ידה
חייכה אליי חיוך אוהב
וצעדה לצדי, בשקט, כל הדרך אל ביתה.
סבתא סעידה היא קשיחות ורוך,
צחוק מתגלגל,
היא סיפור חיים בלתי נתפס שמעולם לא שמעתי מפיה.
היא עשרה ילדים וארבעים נכדים.
סבתא סעידה כל החיים נלחמה,
אבל העברית בשבילה היה הפסד ידוע מראש.
אם יכולתי להגיד לך משהו עכשיו -
אל תנסי. היי גאה בשפתך.
אני לומדת בשבילך.
(בהשראת שירה של עדי קיסר - "קיצור תולדות האהבה"
"תפוחים מן המדבר"
השבמחקכשאני קוראת את הסיפור "תפוחים מן המדבר" ומגיעה לתיאורים של ויקטוריה, אישה שומרת מצוות המגיעה אל הקיבוץ "נוה מדבר" כדי להחזיר בתשובה את בתה, רבקה זה מתחבר לי לחוויה אישית שלי מתקופת הנעורים.
אני באה מבית דתי, למדתי באולפנה ובכל קיץ הייתי נפגשת עם בנות דודות שלי שהן מבית חילוני. המפגש שלי איתן היה כמו מים צוננים לאדם במדבר. ישר ביקשתי מהן לגשת אל ארון הבגדים שלהם ולמדוד מכנסי ג'ינס וחצאיות מיני והייתי עומדת מול המראה ופשוט לא מבינה למה אני לא יכולה ללכת ככה. הן היו מאפרות אותי והיינו גם הולכות אל הים. אני עם בגד ים ומעל שכבות של בגדים והן תמיד עם ביקיני מעורר קנאה וכל הזמן שאלתי את הורי "למה?"
יומן יקר,
השבמחקמה עברתי בימים האחרונים איש אינו יודע
נסעתי דרך ארוכה ומטלטלת, אנשים שאינם מכבדים את שמירת הנגיעה שלי
ולבסוף כאשר הגעתי ליעדי כל כך הופתעתי למראה רבקה ביתי.
שערה קצר, מכנסייה קצרים ונעלי גברים לרגליה - השם ישמור!
גם דובי שלקח את ביתי מביתה החם והאוהב
ועכשיו מתנהג אליי בכזו צביעות; מחייך, מנומס, מחבק
מצליח ממש לבלבל אותי..
באתי לכאן במטרה להחזיר את רבקה'לה שלי הביתה
אבל האור בפניה - זה משהו שאימא לא יכולה להתעלם ממנו
לא זכור לי אושר כזה בפניה מאז... מאז אף פעם!
אבל עכשיו, איני יודעת מה אעשה.
השיחות איתה מעוררות בי מחשבה
האם נכון לרבקה להישאר פה?
הרי גם עכשיו נשמע כי היא מבולבלת
איפה ישמע שגבר רוצה להינשא והיא מסרבת?
אווו הלוואי ולי היה אומץ לסרב לשידוך של אבא שלי
מעניין איפה הייתי היום..
האם הייתי מאושרת?
טוב, אני צריכה לחשוב מה אומר לשאול,
איך אסביר לו שהשארתי פה את רבקה מרצון?
הוא לעולם לא יקבל זאת..